מיסבי דחף מסווגים לשלושה סוגים עיקריים בהתבסס על האופן שבו הם מתאימים עומסים צירים:
מיסבי דחף הזזה (בסגנון יומן) - הידועים גם כדסקיות דחף או טבעות דחף - תומכים בעומסים באמצעות משטח הזזה שטוח וטחון מדויק. משטח זה נתמך בדרך כלל על ידי סרט של שמן סיכה ולעתים קרובות כולל חריצים מעובדים להפצת חומר הסיכה. הם קומפקטיים, עמידים בפני פגיעות ומתאימים היטב לעומסים כבדים במהירויות נמוכות יחסית.
מיסבי דחף כדוריים מורכבים מטבעת כדורים הממוקמת בין שני מנקי דחף מחורצים. הם יכולים להתמודד עם עומסים צירים מתונים במהירויות גבוהות עם חיכוך נמוך; עם זאת, אין להם כמעט יכולת לעומסים רדיאליים והם רגישים מאוד לחוסר יישור.
מיסבי דחף רולר - הכוללים גרסאות של גלילים גליליים, מחודדים או כדוריים - מחליפים כדורים בגלילים, מגדילים את שטח המגע כדי לשפר את יכולת נשיאת העומס. מיסבי דחף גלילה מחודדים, למשל, יכולים להכיל עומסים רדיאליים וציריים משולבים משמעותיים במערכות הילוכים בעלות קיבולת גבוהה.
האם מיסבי דחף צירים או רדיאליים?
כפי שהשם מרמז,מיסבי דחףהם צירים. הם מתוכננים לתמוך בעומסים ציריים-כוחות הפועלים במקביל לקו המרכז של הציר, ולא בעומסים רדיאליים, הפועלים בניצב לציר. זוהי הבחנה קריטית בבחירת מיסבים: מיסבים רדיאליים תומכים בעומסים רוחביים ובמשקל של הציר עצמו, ואילו מיסבי דחף צירי מנוגדים לדחף שאחרת יגרום להזזת הציר לאורך ציר האורך שלו.
ביישומי מיסבים תעשייתיים, ההבחנה בין תמיכה צירית ורדיאלית היא חיונית. מיסבי דחף צירים מתוכננים במיוחד כדי לתת מענה לדרישות הייחודיות של עומס צירי, ומבטיחים שרכיבים מסתובבים שומרים על מיקום צירי מדויק ומונעים תזוזה לא רצויה בלחץ תפעולי. עיצוב מיוחד זה חיוני בסביבות אמינות גבוהה, שבהן ניהול עומסים לא תקין עלול להוביל לבלאי מוקדם או לכשל קטסטרופלי. על ידי בחירת סוג המיסב המתאים לכל כיוון עומס, מתכננים יכולים להבטיח ביצועים ועמידות מיטביים עבור המערכת כולה.
כיוון העומס קובע את גיאומטריית המגע, אשר בתורה מכתיבה היכן החומר חייב להחזיק את החוזק הגדול ביותר, כמו גם כיצד חומר הסיכה מועבר ונשמר. מכונת כביסה סטנדרטית כוללת משטח מגע שטוח וטבעתי בניצב לציר, המאפשר חלוקת כוחות צירים על פני הטבעת כולה; מיסב שרוול רדיאלי, לעומת זאת, מורכב מקדח גלילי, המחלק עומסים רוחביים סביב היקפו. אם כל אחד מהסוגים נתון לעומס שעבורו הוא לא תוכנן, אזור המגע למעשה מתכווץ והלחץ עולה, מה שמוביל בסופו של דבר לכשל פני השטח.
במכונות מעשיות, שני סוגי העומסים הללו רק לעתים רחוקות פועלים במנותק; כתוצאה מכך, רוב יישומי המיסבים התעשייתיים משלבים אלמנטים נושאי דחף עם תמיכה רדיאלית. משימת המהנדס היא לוודא שכל עומס יישא על ידי הרכיב המיועד לכך שדחף צירי מופנה אל משטח הדחף, בעוד עומסים רדיאליים מופנים אל ה-Journ- ובכך מונעים מכל משטח לשאת עומס שלא נועד עבורו. כאשר מיסב דחף נאלץ לסבול עומסים רדיאליים משמעותיים (או להיפך), חוסר יישור זה בחלוקת העומס הוא לעתים קרובות הסיבה העיקרית לבלאי מוקדם.